יש בחלוקה לאלו שאוהבים כלבים ומולם אוהבי חתולים משהו שמוכר לרבים מאיתנו, אבל המציאות מורכבת יותר.
ההעדפה שלנו מושפעת גם מהאופי שלנו, מהדרך שבה כלבים וחתולים מתקשרים עם בני אדם ובעיקר מחוויות אישיות שצברנו עם שני בעלי החיים לאורך השנים.
כשאורח נכנס הביתה, כלבים רבים נוטים לגשת אליו, לרחרח, להתרגש או לחפש אינטראקציה, בעוד שחתולים רבים יעדיפו תחילה להתבונן מרחוק, להסתתר או להחליט בעצמם אם ומתי להתקרב – כמובן עם הבדלים גדולים בין בעל חיים אחד לאחר.
יש כמובן גם סיבות אחרות לכך שאדם מעדיף להתרחק מחתולים או מכלבים.
יש אנשים הרגישים לחלבונים שמקורם בין היתר ברוק, בקשקשי העור והפרשות של בעלי החיים, ולכן השהייה בקרבתם עלולה לגרום להתעטשויות, גירוי בעיניים, נזלת או תסמינים אחרים.
במקרה כזה, מה שנתפס מבחוץ כ"חוסר אהבה" יכול להתחיל דווקא מתגובה גופנית פשוטה.
אצלי הסיבה כנראה נמצאת במקום אחר.
מה גורם לנו לאהוב כלבים או חתולים – ולפעמים דווקא לסלוד מהם
אז למה אני אישית לא אוהב חתולים? אצלי הכל התחיל בילדות
גדלתי ביישוב קטן ומבודד שבו כמעט כל בעלי החיים שחיו לצדנו היו כלבים.
חתולים פשוט לא היו חלק משמעותי מהעולם שהכרתי.
בגיל 14 עברנו, כל ילדי קבוצת הגיל שלי, ללמוד בבית ספר פנימייתי ביישוב אחר וגדול יותר.
גרנו יחד עם ילדים בני גילנו, ושם פגשתי מציאות אחרת לגמרי.
בסביבת המגורים שלנו חיו חתולות, וחלק מהילדות והילדים טיפלו בהן והאכילו אותן.
כאשר אחת החתולות עמדה להמליט, היא הייתה מחפשת מקום שקט ומוגן.
לא פעם המקום שנבחר היה דווקא אחד מארונות הבגדים שלנו, שלא תמיד נסגרו היטב.
מבחינתנו, הילדים, התוצאה הייתה מאוד לא נעימה.
בגדים בתא ולעיתים חלק גדול מתכולת הארון כולו התלכלכה, היה צריך לקחת הכל למכבסה ששירתה את הפנימייה, לנקות את הארון ביסודיות ולהתמודד עם ריח שלא תמיד נעלם במהירות.
האירועים האלה יצרו אצל רבים מאיתנו הילדים (רובם בנים) סלידה וכעס.
אצל חלק מהבנים הכעס אף גלש לעיתים להתנהגויות עם גוון אכזרי כלפי החתולים, דבר שאני מצטער עליו עד היום.
במקביל נוצרו גם לא מעט ריבים ומתחים בין הילדים אוהבי החתולים לאלו שסולדים מהם.
רבים מהבנים ראו בחתולות מטרד, בעוד שרבות מהבנות נקשרו אליהן ושמחו בכל פעם שנולדו גורים.
זו כמובן הייתה הדינמיקה בקבוצת הילדים הספציפית שלנו, ולא משהו שאפשר להסיק ממנו שבנים אינם אוהבים חתולים ובנות כן.
כשמבינים את ההתנהגות, החוויה נראית אחרת
היום אני מבין את האירועים האלה אחרת.
חתולה שעומדת להמליט מחפשת באופן טבעי מקום שקט, מוגן ומוסתר, ולכן ארון פתוח, חשוך ומלא בבגדים יכול להיראות לה כמקום בטוח במיוחד.
היא כמובן לא ידעה ולא יכלה להבין איזה בלגן היא משאירה אחריה.
ההבנה הזאת אינה משנה את החוויה שהייתה לנו כילדים, אבל היא כן משנה את הדרך שבה אני מסתכל עליה היום.
ועדיין, ההבנה הזאת לא הפכה אותי לאחד שאוהב חתולים.
אנחנו לא מגיבים רק לבעל החיים – אלא גם לזיכרונות שיש לנו ממנו
מקובל כיום להבין שחוויות מוקדמות עם בעלי חיים יכולות להשפיע על היחס שלנו אליהם גם שנים לאחר מכן.
המוח שלנו יוצר קשרים בין חוויה לבין הרגש שהתלווה אליה.
ילד שפוגש שוב ושוב חתול בהקשר של לכלוך, ריח, עבודה נוספת, כעס ומריבות חברתיות עלול להתחיל לקשר את כל החוויה השלילית הזאת עם חתולים בכלל.
אצל ילד אחר מתרחש בדיוק ההפך.
אם החתול הוא בעל החיים שישן לידו, מתחכך בו כשהוא חוזר הביתה ומלווה אותו במשך שנים, המילה "חתול" מתחברת אצלו לחום, ביטחון וחברות.
זו אחת הסיבות לכך ששני אנשים יכולים לפגוש את אותו חתול אך להרגיש כלפיו משהו שונה לחלוטין.
כלבים וחתולים באמת מתקשרים איתנו אחרת
מעבר לחוויות האישיות שלנו, יש הבדלים אמיתיים בין חתולים לכלבים.
כלבים חיו לצד בני אדם במשך אלפי שנים ועברו תהליך ביות שבו התפתחה בינינו מערכת תקשורת יוצאת דופן.
כלבים רבים מחפשים באופן פעיל את תשומת הלב של האדם, מגיבים לקולו, עוקבים אחרי תנועותיו, יוצרים קשר עין ומציגים את ההתרגשות שלהם בצורה שקשה לפספס.
לאדם שאוהב תקשורת גלויה וישירה, קל מאוד להבין כלב שמכשכש בזנב, רץ לדלת כשאנחנו חוזרים או מבקש לצאת לטיול.
חתולים אינם בהכרח פחות קשורים לבני אדם – הם פשוט מבטאים חלק מהקשר בצורה אחרת.
חתול עשוי לבחור לשבת לידינו ולא עלינו, להתחכך ברגל, להרים את הזנב כשהוא מתקרב, למצמץ באיטיות או פשוט לבחור לישון באותו החדר.
מי שמכיר היטב חתולים יכול לקרוא את הסימנים האלה בקלות.
מי שגדל בעיקר עם כלבים עלול בתחילה להרגיש שהחתול מרוחק יותר.
גם מידת השליטה באינטראקציה שונה.
כלבים רבים מקבלים בשמחה יוזמות למגע ולפעילות מצד בני אדם, ולעיתים גם מאנשים שאינם מכירים.
אצל חתולים רבים קיימת נטייה חזקה יותר לבחור בעצמם מתי להתקרב, כמה זמן להישאר ומתי להתרחק.
לאדם אחד העצמאות הזאת יכולה להרגיש נעימה ואפילו מושכת.
אצל אחרים, לעומת זאת, הריחוק היחסי של החתול עלול להתפרש כחוסר חברותיות, אדישות או פשוט כהתנהגות שפחות נעים להם להתחבר אליה.
חתולים וכלבים נקשרים אחרת לסביבה שלהם
כאן נמצא אחד ההבדלים המעניינים בין כלבים לחתולים.
עבור כלבים רבים האדם והקבוצה החברתית שלהם הם חלק מרכזי מתחושת הביטחון, ולכן כלב שמכיר אנשים חדשים ורגיל לסביבות שונות עשוי להסתגל בצורה טובה יחסית גם למקום חדש.
אצל חתולים הסביבה עצמה ממלאת לעיתים תפקיד משמעותי יותר.
ריחות מוכרים, מקומות מסתור, נתיבי תנועה וחפצים קבועים הם חלק מהמפה שהחתול יוצר לעצמו.
מעבר פתאומי למקום חדש דורש מהחתול לבנות את המפה הזאת מחדש במוחו.
לכך מתווספת העובדה שחתולים אינם בהכרח מקבלים חתול זר כחבר פוטנציאלי.
מפגש עם חתולים שאינם מוכרים להם עלול ליצור מתח, במיוחד כאשר הוא מתרחש בשטח זר וללא תהליך היכרות הדרגתי.
אין פירוש הדבר שאי אפשר להשאיר חתול במסגרת מתאימה.
קיימים פנסיונים המותאמים במיוחד לחתולים, וחלקם מתוכננים כך שכל חתול או משפחת חתולים מקבלים מרחב נפרד ושקט.
פנסיון לחתולים שונה מאוד מפנסיון לכלבים. אחד ההבדלים המרכזיים הוא שחתולים זקוקים למרחב אישי ולתחושת ביטחון, ולכן אי אפשר פשוט להכניס את כולם לאותו חלל מתוך הנחה ש״הם כבר יסתדרו״.
גם במספרות לבעלי חיים אפשר לראות את ההבדל בין כלבים לחתולים.
טיפול בחתול דורש בדרך כלל יותר אמצעי זהירות ושליטה: במקרים רבים הרחצה נעשית בתוך כלוב רחצה ייעודי, ובמהלך התספורת משתמשים בכפפות מגן או באמצעי אחיזה מתאימים כדי להפחית את הסיכון לשריטות, נשיכות או בריחה. אצל כלבים התהליך לרוב פשוט יותר; אמנם גם אותם מאבטחים במהלך הטיפול, אך בדרך כלל יש פחות התנגדות ופחות חשש שינסו להימלט.
אז האם באמת יש "אנשים של כלבים" ו"אנשים של חתולים"?
במובן של העדפה אישית – בהחלט.
יש אנשים שמרגישים כי התקשורת הישירה והחברתית של הכלב מתאימה להם יותר.
אחרים אוהבים דווקא את העצמאות, השקט והגבולות הברורים יותר שמאפיינים חתולים רבים.
ויש כמובן אנשים רבים שאוהבים את שניהם.
אבל פחות נכון להתייחס לכך כאל שני סוגים קשיחים של בני אדם.
העדפה לבעל חיים מסוים נוצרת משילוב של אישיות, אורח חיים, הרגלים, ניסיון קודם וגם החוויות שעברנו.
היא גם אינה חייבת להישאר קבועה לכל החיים.
לפעמים אנחנו אפילו מגלים שלא אהבנו "חתולים" או "כלבים" באופן כללי – פשוט הכרנו אותם בתקופה מסוימת בחיים והקשר מסוים מאוד.
אפשר להיות איש של כלבים ועדיין לדאוג לחתולים
אם ישאלו אותי היום, עדיין אגיד שאני איש של כלבים.
הקשר איתם טבעי לי יותר, ואני מבין את שפת הגוף ואת הדרך שבה הם מתקשרים בצורה כמעט אינטואיטיבית.
ובכל זאת, היום אני מאכיל באופן קבוע חתולי רחוב – אין בכך סתירה.
אפשר להעדיף כלבים מבלי לשנוא חתולים, ואפשר להכיר בכך שחוויית ילדות לא נעימה השפיעה על היחס שלנו מבלי להישאר כבולים אליה לכל החיים.
ככל שמבינים טוב יותר את ההתנהגות של בעל החיים, קל יותר להפריד בין מה שהוא באמת עושה לבין המשמעות שאנחנו נותנים לכך.
כשאני חושב היום על אותן חתולות שנכנסו לארונות בפנימייה, אני עדיין זוכר את הבגדים המלוכלכים, את הניקיונות ואת הכעס.
אבל אני גם מבין דבר שלא יכולתי להבין באותה צורה בגיל 14: מבחינת החתולה, היא לא נכנסה לארון כדי להפריע לנו.
היא פשוט חיפשה את המקום הבטוח ביותר שמצאה כדי להביא בו את הגורים שלה לעולם.